אבולוציה או בועת AI? השילוב של חוכמה מלאכותית עם אשליה אנושית
בכל עשור, שניים או פחות יש את הטרנד שגורם לכולם לחשוב שהם מפספסים את הרכבת. בשנות התשעים זו הייתה בועת הדוט קום הגדולה, אחר כך הגיע הקריפטו, אחריו המטאברס, והיום הבינה המלאכותית. ההבדל היחיד הוא שהפעם, מי שמאחר לרכבת עלול לגלות שהיא בכלל נוסעת לבד…
אנחנו חיים בתקופה סופר מעניינת שבה AI נוגע כמעט בכל היבט בחיים וגם בתקופה שבה כל מצגת עסקית נפתחת במילים עם שילוב של AI. משקיעים מהנהנים, המדיה בעננים, ואנשי טכנולוגיות שואלים את עצמם האם הפעם זה משהו חדש או רק עוד סיבוב של שיווק עטוף בטכנולוגיה. קשה להחליט אם אנחנו בעיצומה של בועה או פשוט בשלב המאוד יקר של ניסוי כלים עולמי. עדיין אפשר לומר שאנו שאנו נהנים מהטכנולוגיה כי כל יום יוצא איזה עדכון, מודל ושלל יכולות מעניינות.
ובכל זאת, אני אופטימי ואולי אפילו באופן חשוד. לא בגלל שאני מאמין שכל חברה שמדביקה לעצמה את ראשי התיבות A ו I תהפוך את העולם הטכנולוגי למקום טוב יותר, אלא מפני שההיסטוריה מוכיחה שכל בועה טכנולוגית משאירה מאחוריה משהו אמיתי. כשהדוט קום התפוצצה, נעלמו אלפי חברות, אבל נשאר האינטרנט עם היסוד שעליו נבנה כל מה שאנחנו מכירים היום.
עכשיו זה נראה ומרגיש אותו דבר. יש המון רעש, המון כסף, והמון הצהרות, אבל גם גרעין מוצק של קדמה אמיתית. אולי זו לא בועה במובן הישן של המילה, אלא פשוט הרגע שבו החדשנות רצה מהר מדי, והמציאות מנסה לעמוד בקצב.
פעם קראו לזה דוט קום, היום זה AI, ובעוד עשור אולי זה יהיה משהו אחר. אבל בכל פעם שההייפ נעלם, נשארת תשתית שאיתה ממשיכים לעבוד וזה בדיוק החלק שבו אני בוחר להיות אופטימי.
המאמר נוגע מתוך סקרנות אישית, בתור אחד שאוהב חדשנות, כזה שאוהב ללמוד בכל רגע נתון, כמו גם מתוך מחקרים בנושא, מעקב ושיתוף פעולה עם חברות בתחום, ובפרט הסתכלות והעמקה על AI מתוך עולם אבטחת המידע והסייבר, והכי חשוב ניסיון שנצבר עם עבודה יומיומית מול ועם AI.
תשתית הבועה והיסודות הפיזיים של מהפכת המודלים
כל בועה טכנולוגית מתחילה בקרקע יציבה של חדשנות אמיתית. בבועת הדוט קום של סוף שנות התשעים, הקרקע הזו הייתה האינטרנט. בבועת הקריפטו שהיתה לפני מספר שנים, הבלוקציין. בבועת ה AI הנוכחית, זו הבינה המלאכותית הגנרטיבית, הנשענת על חומרה, נתונים ואלגוריתמים אדירי מימדים ועדו כמה רכיבי בינה מחודשים שהתחברו להם.
כידוע, מאחורי כל מערכת מבוססת מודלים עומדים אלפי מעבדי GPU, תשתיות ענן בקנה מידה עולמי, ומאגרים עצומים של דאטה. לפי Stanford AI Index לשנת 2025, קצב ההשקעות בתשתיות AI עלה בכמעט חמישים אחוזים בשנה אחת בלבד. במקביל, דוחות של BIS ו IMF מצביעים על כך שההון מתרכז סביב שלושה מוקדים עיקריים: מחשוב עתיר ביצועים, שירותי ענן גלובליים, וחברות המספקות מודלים כשירות (Model-as-a-Service).
מחקר שפורסם השנה (2025) הציג מדד חדש שנקרא Capability Realization Rate. המדד הזה מודד את הפער בין הפוטנציאל השיווקי שחברות מציגות לבין היכולת הטכנולוגית שהן מסוגלות לממש בפועל. וכאן המסקנה היא חד משמעית וישנם מסקנות וממצאים ברורים שמעידים על פערים שהולכים וגדלים בנושא הזה.
החברות מתומחרות על סמך הצהרות עתידיות, לא על סמך ביצועים נמדדים. זו אותה דינמיקה שנראתה בשנת 1999, כאשר חברות אינטרנט גייסו תקציבי עתק מבלי שהציגו מודל עסקי ברור, רק משום שכתבו או הוסיפו .com בשם החברה. כיום, מספיק להציג מונחים כמו AI-driven על הנייר ובמצגת כדי לעורר את אותו אפקט פסיכולוגי בשוק ההון.
כאשר חברה כותבת AI-driven platform, אף אחד לא שואל איזו רמת אינטליגנציה מלאכותית היא מפעילה ולא בודקים אם מדובר באלגוריתם בסיסי או במודל מתקדם. מה שמשנה הוא הסמליות, המילה AI הפכה לתו תקן של חדשנות, כמו ירוק באנרגיה או אורגני במזון. ההבדל היחיד הוא שכאן, המוצר עדיין מתהווה בזמן אמת.
אם בועת הדוט קום נשענה על כל חברה שצריכה אתר אינטרנט, ובועת הקריפטו על כל חברה שצריכה טוקן, הרי שבועת ה AI נשענת על כל חברה שצריכה מודל. אותו דפוס חזר גם ב IoT, כאשר האמונה שכל חפץ חייב להיות חכם הובילה להשקעות מופרזות במוצרים שלא סיפקו ערך אמיתי בהרבה מקרים, אבל עדיין קיימים עד היום, כמו חפצים ביתיים שרוצים להיות מנוהלים מרחוק ונמצאים בבית של הדודה.
במקרה הזה ישנו הבדל מהותי, והפעם הבועה נשענת על תשתית פיזית יקרה להחריד. כדי לאמן מודלים כמו GPT נדרשים משאבים ברמת מדינה, צי של שבבי A100 או H100, אנרגיה בכמות שוות ערך לעיר בינונית, ורשתות נתונים חוצות יבשות. במקרה הזה לא מדובר על שוק וירטואלי כמו בועת האינטרנט, אלא שוק תעשייתי של ממש, עם השלכות גיאופוליטיות, סביבתיות וכלכליות רחבות.
יחד עם זאת, ההתקדמות המדעית עצמה אינה פוחתת. מחקר שנערך השנה מצא שבתוך עשור גדל מספר המחקרים האקדמיים בתחום, כמעט בכל דיסציפלינה. הבינה המלאכותית נוגעת כיום בפיזיקה, ברפואה, במשפט, בחינוך ובביטחון ועוד, והחיבור בין תחומים הוא גם מקור הכוח וגם נקודת הפגיעות. בבועת הדוט קום, כאשר האינטרנט קרס, נפגעו בעיקר חברות טכנולוגיה וזה גרם לנזק בלתי הפיך בארגונים קטנים. בבועת ה AI, קריסה תשפיע על כל מערכת שנשענת על אלגוריתמים, החל ממודלים פיננסיים ועד אבטחת מידע ומערכות בריאות וכן הלאה.
כמו בבועות קודמות, גם כאן התשתית הפיזית, הרבה שיווק, משחק של קרנות וההתלהבות הציבורית יצרו מצג של קידמה בלתי ניתנת לעצירה. אך ההיסטוריה מלמדת שבכל מהפכה טכנולוגית יש שלב שבו המציאות הכלכלית מתנגשת עם הפיזיקה, האנרגיה, והזמן הדרוש להבשלה. בבועת הדוט קום זה קרה כשהתברר שהאינטרנט אמנם משנה הכול, אך לא בקצב שהמשקיעים דמיינו. בבועת ה AI, הרגע הזה יגיע כשהשוק יגלה שלא כל בעיה ניתנת לפתרון באמצעות מודל שפה, ולא כל עסק זקוק למודל משלו, לפחות בשלבים הראשונים.
סמני הבועה שנעה בין צמיחה כלכלית להערכת יתר
השנה האחרונה מאופיינת בהתנהגות קלאסית של בועות טכנולוגיות. מצד אחד, ההשקעות ממשיכות לזרום בהיקף חסר תקדים. לפי נתוני Stanford AI Index לשנת 2025, ההשקעות הכוללות בתחום חצו את רף רבע הטריליון דולר. מצד שני, חלק ניכר מההון הזה איננו מתורגם להכנסות או לרווחים מוחשיים. מחקר כלכלי של Derek Thompson מצביע על פער הולך וגדל בין העלויות לבין התמורה ורק בארצות הברית לבדה, היקף ההוצאה הצפוי על פרויקטי AI צפוי לעבור את חצי הטריליון דולר בשנה, בעוד שההכנסות הישירות ממוצרים מבוססי AI נאמדות רק בעשרות מיליארדים. זהו היחס הקלאסי של שוק המתמחר פוטנציאל ולא מציאות, בדיוק כפי שקרה בשלהי שנות התשעים עם בועת הדוט קום.
ב 1999 כולם רצו להיות באינטרנט גם אם לא ידעו מה בדיוק הם מוכרים שם. היום כולם רוצים להיות עם AI גם אם אין להם בעיה אמיתית לפתור. הדמיון בין התקופות אינו מקרי. בשני המקרים, הסיפור הכלכלי מונע בעיקר מפחד להישאר מאחור, ומחיזוק הדדי בין משקיעים, מדיה וחברות טכנולוגיה שמגדירות את עצמן כמהפכניות.
דוח Gartner לשנת 2025 מוסיף מימד נוסף. שליש מהפרויקטים בתחום נכשלים כבר בשלב ההוכחה הראשונית. הסיבות חוזרות על עצמן איכות נתונים ירודה, עלויות חישוב גבוהות מדי, וחוסר בהירות לגבי הערך העסקי. במילים אחרות, הבעיה אינה טכנולוגית בלבד, אלא כלכלית מבנית. גם בבועת הדוט קום ראינו אותה תופעה של פרויקטים מרהיבים מבחינה הנדסית, אך בלתי ישימים מבחינה עסקית.
אינדיקציות נופסות הופיעו גם בבועת הקריפטו. שם, כמו כאן, נוצרה זהות חדשה של משקיע/יזם, שהפכה את השוק לזירה של סנטימנט ולא של רציונליות. מחקר של University of Chicago משנת 2024 הראה כי 68% מההשקעות הפרטיות בתחום ה AI הושקעו במיזמים שטרם הציגו מוצר קיים או לקוחות משלמים. ההיגיון הפיננסי מוחלף באמונה, והאמונה מייצרת את עצמה יחד עם שיווק אגרסיבי.
גם הרגולציה מתערבבות בתהליך. הבנק המרכזי האירופי הזהיר השנה מפני היווצרות בועה פיננסית סביב מניות AI, תוך הדגשה שהשוק מתמחר חזון עתידי ולא ערך נוכחי. זו אזהרה שמזכירה מאוד את הניתוח של הבנק הפדרלי האמריקאי ב 2000, כשציין שהאינטרנט אכן מהפכה, אך לא כל מניה עם .com היא מהפכה בפני עצמה.
במקביל, בארצות הברית ובאסיה נרשמת עלייה חדה בדיווחים על סיכוני AI וזה על סמך דוחות החברות הציבוריות. אלא שבמרבית המקרים מדובר בהצהרות כלליות בלבד עם ניסוחי הגנה עצמית של רגולטוריים שאינם כוללים תוכניות פעולה ממשיות. המערכת הכלכלית חוזרת על אותו דפוס היסטורי והיא שכולם מזהים את הבועה, אך איש אינו רוצה להיות זה שיעצור את המוזיקה.
ובדיוק כמו בבועת הדוט קום, מתפתח כעת פער בין השוק הציבורי לשוק הפרטי. חברות ענק כמו NVIDIA, OpenAI ו Anthropic מושכות את מירב תשומת הלב וההשקעות, בעוד שרוב הסטארטאפים הקטנים בתחום נתקלים בקושי לגייס או לשרוד מעבר לשלב הסיד. זוהי קונסולידציה טיפוסית לשלב המאוחר של כל בועה כאשר המשקיעים מתחילים לחפש מקלט בחברות הנתפסות יציבות יותר, אך בפועל תלויות באותה שרשרת ערך ספקולטיבית.
ויש גם מימד פסיכולוגי עמוק יותר של תחושת חוסר האלטרנטיבה. המשקיעים מרגישים שאם לא ישקיעו ב AI, הם מפספסים את העתיד. זו בדיוק הייתה הנחת היסוד בבועת הנדלן בארצות הברית לפני 2008: מחירים לא יכולים לרדת. היום, במונחים של שוק ההון, הסיסמה החדשה היא AI לא יכול להיכשל.
לבסוף, יש גם מימד סביבתי. מחירי השבבים, העלויות האנרגטיות של אימון מודלים, והמחסור הגובר בכוח אדם מיומן כולם יוצרים צווארי בקבוק. בבועות קודמות, צוואר הבקבוק היה מידע או הון, ובבועת ה AI הוא חשמל. על פי הערכת ה IEA, מרכזי הנתונים של בינה מלאכותית לבדם עשויים לצרוך עד 10% מצריכת החשמל העולמית עד 2030. אם העלות האנרגטית הזו תמשיך לעלות, היא עלולה להפוך לקטליזטור שיפוצץ את הבועה מבפנים.
ככל שהמציאות מתבהרת, נוצר ניגוד חד בין הדימוי הציבורי של עידן זהב חדש לבין הדינמיקה הכלכלית של הערכת יתר, ריכוזיות, וסיכון מערכתי. זו אינה רק בועה טכנולוגית זו בועה של אמון, של נרטיב, ושל ציפיות.
פסיכולוגיית הבועה והמצב של טכנולוגיה שמאמינה בעצמה יותר מדי
כל בועה טכנולוגית מתחילה בהבטחה רציונלית, אך מתנפחת מתוך תחושת ביטחון מופרזת. לא ביטחון אמיתי בנתונים, אלא ביטחון בתפיסה שהפעם זה שונה או שיש משהו פה משהו שמשנה את כללי המשחק. זהו דפוס היסטורי שחוזר על עצמו מאז ימי הטוליפומניה ועד בועת הקריפטו. בבועת ה AI הנוכחית, האמונה החדשה היא לא רק שהמכונה חכמה יותר, אלא שאנחנו בעזרת המכונה סוף סוף שולטים במורכבות.
במרכז הפסיכולוגיה הזו עומדת התשוקה האנושית לקדמה. זו אינה אמונה עיוורת, אלא אובססיה לאבולוציה מואצת. הקצב שבו נולדים כלים, מתחלפות גרסאות ונכתבות תחזיות יוצר תחושת דחיפות תמידית שהעתיד כבר כאן, ואם לא תאמץ אותו עכשיו, אתה כבר בעבר. זוהי הנוסחה שמניעה כל בועה מודרנית עם טכנולוגיה שמתקדמת מהר יותר מהיכולת של החברה להבין את המחיר.
מנקודת מבט התנהגותית, הבועה ניזונה מתופעת ה FOMO שהוא פחד מלהישאר מחוץ למעגל החדשנות. מנהלים, משקיעים וחברות מתחרים על עצם הזכרת המילה AI במצגות ובדוחות. די בהודעה על שילוב מודול AI כדי להקפיץ שווי שוק, גם אם בפועל מדובר בפרויקט ניסיוני בלבד. זהו דפוס זהה כמעט לזה של שנות התשעים, כאשר חברות שהוסיפו .com לשמן נהנו מזינוק מיידי במניה.
התופעה הזו מעצבת לולאת חיזוק תרבותית. המדיה מפרסמת סיפורי הצלחה של מהפכות AI, החברות מאמצות את הנרטיב ומכריזות על עידן חדש, והמשקיעים מזדרזים לתמוך במי שנראה בחזית הקדמה. כך נבנה שוק שמונע פחות מניתוח סיכונים ויותר ממיתוג חדשנות.
מחקר נוסף של University of Pennsylvania הראה כי בשנת 2025 מספר האזכורים של המונח AI-driven בדוחות שנתיים עלה ב 480% לעומת השנה הקודמת, אך ההוצאות בפועל על פיתוח AI גדלו רק ב 37%. זו עדות לפער המובנה בין נרטיב למציאות.
השפה עצמה משחקת כאן תפקיד מכריע. מונחים כמו מודל חושב, סייען חכם או מערכת עם הקשר מטשטשים את הגבול בין יכולת חישובית להבנה אנושית. הציבור, שנחשף לשפה הזו יום אחר יום, מתחיל להתייחס למערכות אלגוריתמיות כאילו הן אינטואיטיביות, יצירתיות או שיפוטיות באמת. זה לא שקר מכוון אלא הטיה קוגניטיבית טבעית שהיא למעשה הנטייה האנושית להשליך תכונות אנושיות על כלים טכנולוגיים.
בועת ה AI גם נטועה עמוק בתחושת המהפכה המתמדת. בניגוד לבועת הדוט קום שהתמקדה בתחום אחד, האינטרנט, הבועה הנוכחית מחלחלת לכל תחום בין אם זה חינוך, מדע, תרבות, ביטחון וכלכלה והיא גורמת לאנשים להאמין שהם נמצאים בשלב היסטורי שאי אפשר לעצור. כל מי שמפקפק נתפס כמי שלא מבין את העתיד. זוהי מלכודת קלאסית כי ברגע שמפסיקים לשאול שאלות, המהפכה מתחילה להאמין בעצמה יותר מדי.
מחקר עדכני ב Harvard Business Review מצא כי 72% מהחברות המדווחות על שילוב AI עושות זאת בשלב ראשוני בלבד, לעיתים כפרויקט פנימי שאינו מגיע ללקוחות. ובכל זאת, השוק מתמחר אותן כאילו עברו מהפכה תפעולית מלאה. זו אינה הטעיה, אלא תסמין מובהק של פסיכולוגיית בועה עם חוסר היכולת הקולקטיבי להבחין בין כיוון להתקדמות.
השוני העמוק בין הבועה הנוכחית לבועות הקודמות הוא הרמה התרבותית. הבינה המלאכותית אינה רק טכנולוגיה היא חלק מהזהות המקצועית והיומיומית. אנשים מגדירים את עצמם דרך הכלים שהם משתמשים בהם, כמו אני עובד עם Copilot, או אני יוצר עם ChatGPT ואפילו אוכולוסיה שאיננה טכנלוגית שמתכננת את הטיול הבא. זהו חיבור רגשי חסר תקדים לטכנולוגיה, ההופך ביקורת רציונלית למורכבת יותר.
וכמו תמיד, ההיסטוריה תחזור על עצמה לא באותו האופן או אותה הצורה, אלא באותו המבנה. גם אחרי קריסת הדוט קום נותרו האינטרנט והמסחר המקוון. גם אחרי בועת הקריפטו נותרה טכנולוגיית הבלוקציין. אחרי בועת ה AI יישארו מודלים מתוחכמים יותר, אך גם תובנה ברורה שכל מהפכה טכנולוגית שמפסיקה לבחון את עצמה בסוף בוחנת את גבולות המציאות בעצמה.
בין תקווה לריסון ולאן ממשיכים מכאן
בועות טכנולוגיות לא נעלמות והן מתמוססות, מתפצלות, ומשאירות מאחוריהן תשתית אמיתית שממשיכים לעבוד איתם שנים או אולי עשורים לאחר מכן. השאלה היא לא אם בועת ה AI תתפוצץ, אלא מה יישאר אחריה. ההיסטוריה מלמדת שבכל קריסה גדולה נולדה תשתית יציבה יותר. הדוט קום הולידה את האינטרנט המודרני, ואפילו המשבר הפיננסי של 2008 הוביל למערכות רגולציה חדשות, ובועת הקריפטו על כל הרעש שסביבה הניחה את היסודות לכלכלה מבוזרת ולחדשנות פיננסית. גם הפעם, לא הטכנולוגיה עצמה תיעלם, אלא עודף הציפיות והרעש סביבה.
כדי לנווט בין תקווה לריסון, צריך להפריד בין שלושה רבדים: טכנולוגי, כלכלי ותרבותי.
ברובד הטכנולוגי, נדרש מעבר משלב ההדגמות לשלב התפעול. השנים הקרובות או אולי התקופה הקרובה ייקבעו לא לפי כמה מודלים נוצרו, אלא לפי כמה מהם הפכו למערכות יציבות, מאובטחות, חסכוניות באנרגיה ובעלות ערך מתמשך. תהליך זה מזכיר את מהפכת המחשוב הארגוני בשלהי שנות ה 90 ותחילת שנות האלפיים, בהתחלה הכול היה פתרון מבוסס רשת, ורק מאוחר יותר הבשילו סטנדרטים, פרוטוקולים וארכיטקטורות שהפכו את המהפכה הזו לברת קיימא. גם כאן, האתגר האמיתי הוא לא באימון המודל, אלא בתחזוקתו, בהגנה עליו ובמניעת דליפת אמון סביבו.
ברובד הכלכלי, האיזון יחזור כשמנגנוני השוק יפסיקו לתמחר חזון ויתחילו לתמחר תפקוד. זה יקרה כשהמשקיעים ידרשו נתוני תשואה ממשיים, כשחברות יתחילו לחשוף עלויות אימון ותחזוקה, וכשיבחינו בין אימוץ טכנולוגי אמיתי לבין מיתוג שיווקי. תהליך זה כבר החל ויש חברות ציבוריות שנדרשות כעת על ידי רגולטורים בארצות הברית ובאירופה לדווח על השפעות סביבתיות ועל שימושי דאטה במודלים שלהן. בדיוק כפי שבשוק האנרגיה עברנו ממהפכת הדלקים ליעילות אנרגטית, כך שוק ה AI יעבור ממירוץ ליכולות למירוץ ליעילות.
ברובד התרבותי, נדרשת הבשלה. הבינה המלאכותית אינה סיפור של תחליף לאדם אלא של הרחבה אנושית. נדרשת שפה חדשה שלא מהללת את הטכנולוגיה אלא מגדירה אותה בהקשר אנושי, כלומר, כלי שמעצים חשיבה ויכולות, לא מחליף אותה. כל עוד הציבור, התקשורת והאקדמיה ימשיכו להתייחס ל AI כאל ישות בעלת תודעה עצמית, האשליה תתוחזק. רק כשהשיח ישוב להיות ענייני, ביקורתי ורגוע, תוכל להתגבש מערכת יחסים בריאה בין אדם לטכנולוגיה.
האיזון הזה ייקבע גם על ידי היכולת שלנו להכניס גבולות, בין אם רגולטוריים, מוסריים וטכנולוגיים, ולא כבלימה, אלא כהכוונה. בניגוד לרפלקס הרגולטורי של העבר, הפעם לא מדובר בצנזורה או באיסור, אלא בהגדרת כללי משחק ברורים של שקיפות באימון מודלים, חובת דיווח על שימוש בדאטה רגיש, וסטנדרטים לאבטחת מודלים. בועת הדוט קום התפוצצה כי לא נוצרו כללים בזמן ובועת ה AI יכולה להמשיך להתקיים כל עוד הכללים יתעדכנו יחד איתה.
ומעל הכול, נדרש תיקון בגישה האנושית. אנחנו בתקופה שבו מהירות ההכרזה גוברת על עומק ההבנה. האתגר האמיתי של מהפכת ה AI אינו טכנולוגי אלא קוגניטיבי והיא גם להחזיר את הסבלנות. להבין שלא כל מודל הוא מהפכה, ולא כל עדכון קטן הופך עולמות, ולא כל מהפכה היא קפיצה קדימה. לעיתים, השלב החשוב ביותר בהתפתחות טכנולוגית הוא רגע העצירה, ההכרה בצורך לבדוק, למדוד, ולחזור לעקרונות של חשיבה ביקורתית.
אם נדע לעצור, לחשוב, ולבנות מחדש מתוך בגרות ולא מתוך אופוריה ולהשיג את הרכבת, ייתכן שהבועה הזו לא תיזכר כעוד קריסה, אלא כשלב ההבשלה של האנושות הדיגיטלית ובעיקר הרגע שבו הבנו שלא די בלגרום למכונות ללמוד אלא צריך גם ללמוד לחיות איתן, מי אמר Human in the Loop או העצמה קוגניטיבית?
כשהבועה הופכת לתשתית כוח והמרוץ הגאופוליטי
בועת ה AI אינה רק תופעה כלכלית או פסיכולוגית והיא ביטוי למאבק כוח חסר תקדים. אם בעידן הדוט קום המדינות היו בעיקר צופות מהצד בתהליך ההפרטה הדיגיטלית, הרי שבעידן ה AI הן שחקניות פעילות, ובמקרים מסויימים גם המנוע העיקרי של ההאצה.
מאחורי ההשקעות העצומות במודלים, במרכזי נתונים ובחומרה מסתתרת דינמיקה גאופוליטית מובהקת והיא בינה מלאכותית איננה רק טכנולוגיה, היא תשתית של ריבונות. כל מדינה שמבינה זאת מתייחסת למודלים הגדולים כמו למערכות נשק רכות בין אם כאלה שלא יורים טילים, אלא מגדירים ידע, השפעה וגבולות תודעתיים.
ארצות הברית, סין והאיחוד האירופי ומדינות אחרות מתחרות כיום על שליטה בשלושה צירים חשובים של עוצמת החישוב, בעלות על דאטה, ושליטה בסטנדרטים. ציר החישוב הוא הבולט ביותר ומדינות מתחרות על גישה לשבבים מתקדמים (בעיקר ממשפחת NVIDIA H100 ומקביליהם הסיניים), על הקמת תשתיות GPU אזוריות, ועל פיתוח שבבים מקומיים כדי לצמצם תלות. ציר הדאטה מתמקד בשאלה מי מחזיק, מי שולט, ומי רשאי להפעיל את מאגרי המידע הנדרשים לאימון המודלים. בציר השלישי, הסטנדרטים ושם יש מלחמה שקטה יותר של מי יכתיב את כללי השקיפות, הבטיחות והאחריות האתית של ה AI.
בועת ההשקעות בתחום מושפעת ישירות מהמרוץ הזה. מדינות משקיעות סכומים אסטרונומיים לא רק מתוך תקווה לרווח, אלא מתוך חשש לאבד יתרון אסטרטגי. משרד ההגנה האמריקאי כבר הגדיר את הבינה המלאכותית כגורם קריטי לביטחון הלאומי, וסין הכריזה כי היא שואפת להיות המובילה העולמית ב AI עד 2030, ואלה יוצרים מצב שבו השקעה בטכנולוגיה אינה רק כלכלה והיא גם ביטחון לאומי.
השפעה נוספת של המרוץ הזה היא מדיניות הפאניקה עם החלטות מואצות, חקיקה חפוזה, והקמת רשויות פיקוח שמטרתן להראות מעורבות ולא בהכרח לייצר סדר אמיתי. כך למשל, יוזמות הרגולציה באיחוד האירופי נעות בין תקווה ליצור שוק בטוח לבין חשש לאבד תחרותיות. בארצות הברית, גופי פיקוח מתמודדים עם הדילמה של חדשנות מול אחריות. במדינות אחרות נבנים כיום מנגנוני פיקוח ראשוניים תוך ניסיון לאזן בין חדשנות מקומית לשמירה על ריבונות נתונים.
כאמור, בועת ה AI מתודלקת גם מהתודעה הזו של מי יישאר מאחור. אין מדובר רק בחברות אלא במדינות שלמות. אם בועת הקריפטו נולדה מתוך אינדיבידואליזם קיצוני, בועת ה AI מונעת מלאומיות טכנולוגית. כל מדינה מנסה לפתח את מודל הדגל שלה, להקים את ענן הריבונות שלה, וליצור תו תקן מקומי של בינה מלאכותית. אך במקרים רבים מדובר ביותר ממהלך טכנולוגי וזהו איתות פוליטי, הצהרת כוח, ולעיתים אפילו מנוף מיקוח בזירה הגלובאלית.
ההשלכה הישירה היא שבמקום להאט את קצב הבועה, המרוץ הזה מאיץ אותה. תחרות מדינית יוצרת השקעות בלתי רציונליות גם ברמה הלאומית. מדינות קטנות ממהרות לאמץ AI מבלי שיש להן תשתית אנרגיה, כוח אדם או הבנה מספקת של סיכוני אבטחת מידע. התוצאה היא שכבת בועה גאופוליטית עם מרוץ של תדמית, לא של קיימות.
האתגר של השנים הקרובות יהיה להבין שבינה מלאכותית איננה עוד מוצר בשוק היא שכבת יסוד ותשתית עולמית, ועתידה יוכרע לא רק במעבדות של חברות טכנולוגיה, אלא בחדרי הדיונים של ממשלות, רגולטורים וארגוני תקינה.
האם זאת בועה? בין חזון, הייפ, והיגיון כלכלי מתפורר
אולי החלק שהייתי אמור להתחיל איתו? האם זאת בועה או משהו אחר? השאלה האם מה שאנחנו רואים עכשיו היא בועה איננה רק עניין של מספרים. זו שאלה של תודעה קולקטיבית של איך אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור כי מצד אחד, יש משהו כמעט בלתי ניתן להכחשה בעוצמת ההתקדמות ויש בשטח תוצאות ועובדות חד משמעיות שמעידות על טכנולוגיה שמשפרת, מחדשת ומאיצה.
אחרי הכל הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק עם מודלים מתקדמים, יוצרים תוכן, מתכננים קוד, מסייעים ברפואה ובחינוך ועוד. זו אינה בועה שמבוססת על חלום בלבד ויש כאן מדע, הנדסה, מתמטיקה, ואלגוריתמים שמדגימים כוח ממש אמיתי. אבל מהצד השני, הקצב, ההייפ, והשפה סביב התחום כולם מזכירים באופן מטריד תקופות היסטוריות שבהן ההבטחה גברה על המציאות.
יש מי שטוענים שהפעם זה אחרת. שהשקעות של טריליונים, כמו אלה שמוזרמות היום לענף, הן לא בועה אלא שלב טבעי בתהליך כלכלי שבו חדשנות אמיתית נמדדת בזמן ארוך, לא ברבעון. לפי מאמר שפורסם ב Forbes, הבינה המלאכותית דומה יותר לבום מאשר לבועה עם תהליך אבולוציוני שבו ההתחלה נראית מוגזמת, אך התוצאה מתגבשת לאורך שנים, וגם אנליסטים ב MarketWatch סבורים שהשוק הנוכחי הוא שוק שורי מבני, לא התפרצות רגעית של אופטימיות עיוורת. זה נימוק חשוב כי בועות בדרך כלל מתפוצצות כשאין בסיס טכנולוגי, וכאן יש, ועוד איך יש.
ובכל זאת, העובדות הכלכליות מתעקשות לספר סיפור אחר. Derek Thompson (מי אוהב מחקרים אז שווה לעקוב אחריו), אחד הקולות הבהירים בתחום הכלכלה הדיגיטלית, כתב כי ההוצאה השנתית בארצות הברית על פרויקטים של בינה מלאכותית צפויה לעבור את חצי הטריליון דולר, בעוד שההכנסות הישירות ממוצרים מבוססי AI נמדדות רק בעשרות מיליארדים. זהו פער של סדרי גודל כמעט מועתק מבועת הדוט קום של 1999, שבה ההון זרם למיזמים בלי הכנסות, מתוך אמונה שהרווח יגיע מחר. אלא שהמחר הזה לעיתים נמשך עשור.
מחקר עדכני שהוצג על ידי כלכלנים באוניברסיטת טומסון מצביע על כך שהשוק הנוכחי חווה דפוסים דומים להערכות היתר של סוף שנות התשעים עם התרכזות עושר סביב קומץ חברות, ניפוח מחירים לא פרופורציונלי, ותופעה חדשה בשם AI washing עם מיתוג מלאכותי של כל מוצר כחכם כדי להרוויח מהאופוריה הציבורית. בדיוק כפי שבתחילת שנות האלפיים כל עסק מיהר להוסיף .com לשמו, כך היום כמעט כל חברה טוענת שהיא AI-driven, גם אם המערכת שלה מסתכמת באוטומציה פשוטה של תהליך.
ההיסטוריה מלמדת שזו שפת הבועה בפרט כאשר השוק מדבר בסיסמאות במקום בנתונים. כלכלנים מזהירים שהשוק הנוכחי מנפח את ערכן של חברות טכנולוגיה בשיעור שעולה על זה של בועת הדוט קום. לפי MacroStrategy, בועת ה AI כבר גדולה פי שבע עשרה מזו של תחילת שנות האלפיים. גם כלכלן הבית של Deutsche Bank, טורסטן סלוק, אמר במפורש כי הערכת היתר הנוכחית סביב מניות ה-AI מסוכנת יותר מזו של 1999.
וכשמביטים בתופעה בעיניים מפוכחות, רואים משהו מבלבל. מצד אחד, תשתית אמיתית עם שרתי GPU, אלגוריתמים, פריצות דרך מדעיות. מצד שני, היפר אופטימיות עם התחושה שכל ארגון שלא יאמץ בינה מלאכותית ייעלם מהמפה בעוד רגע. זהו בדיוק הציר שעליו נעות כל הבועות הגדולות בהיסטוריה של שילוב של אמונה אמיתית עם דמיון בלתי מבוקר.
עם זאת, יש כאן נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה, ארגונים שזקוקים וצריכים בינה מלאכותית בארגון או במוצר חייבים לאמץ אותה. ה AI כבר איננו יתרון תחרותי, אלא תנאי בסיסי להתקדמות עסקית בעולם שמונע על ידי נתונים והחלטות בזמן אמת. מי שלא ישלב אותו יגלה שהשוק פשוט המשיך בלעדיו.
אבל אולי בועת ה AI היא לא בועה רגילה אלא אבולוציה מואצת, תהליך טבעי שבו שווקים מתמחרים את העתיד לפני שהוא מתרחש. בדיוק כפי שבועת הדוט קום יצרה את הזרעים לאמזון, גוגל ופייפאל, גם כאן האופטימיות המוגזמת תוליד דור חדש של תשתיות, סטנדרטים וכלים שיישארו הרבה אחרי שהגרפים יירדו.
ועדיין, יש ריח מוכר באוויר. ריח של חוסר פרופורציה, של רצון עז להאמין שהפעם נצליח לעקוף את המחזוריות. בועה איננה רק תוצר של חמדנות אלא תוצר של תקווה. תקווה שהעתיד כבר כאן, שהטכנולוגיה סוף סוף תפתור הכול, ושאפשר לבנות עולם שלם על אלגוריתם. אבל תקווה בלי ריסון, כמו השקעה בלי ביקורת, תמיד נגמרת באותה דרך כשהשוק מתפקח והמציאות תובעת הוכחות.
אז האם זו באמת בועה? ייתכן שכן, וייתכן שזו רק הצורה שבה נראה העתיד כשהוא נולד מהר מדי. אולי זו לא בועה שמתפוצצת, אלא מציאות שמתרחבת מהר יותר מהיכולת שלנו להכיל אותה. מה שבטוח הוא שהשאלה הזו לא תיעלם אלא שהיא רק תשתנה, בדיוק כמו כל מהפכה טכנולוגית שהאמינה בעצמה קצת יותר מדי.
מה יישאר אחרי שהעשן יתפזר
בשנת 2000, כשהבועה התפוצצה מעל 50% מהחברות נעלמו בתוך חודשים. דומיינים נסגרו, מניות התאדו, ומיליארדים נמחקו כמעט בזמן קצר. אבל מה שנשאר היה היסוד שעליו נבנתה כל הכלכלה הדיגיטלית של שני העשורים הבאים עם פרוטוקולים, תקני תקשורת, תשתית פיזית, מרכזי נתונים, וחזון ברור לגבי מה שאפשר לעשות באינטרנט. הדוט קום היה קטסטרופה פיננסית אבל מתחת לאפר שלו נותר שלד של תשתית טכנולוגית עמידה, שאפשרה לעולם הטכנולוגי לגדול ממנו החוצה.
אותו תהליך קורה עכשיו, כמעט אחד לאחד ואפשר לומר שהרבה סטארטאפים בתחום ה AI לא ישרדו. רבים מהם שורפים הון אדיר על מודלים שחוזרים על עצמם, על קוד שכבר נכתב טוב יותר במקום אחר, או על פתרונות שנראים נוצצים יותר משהם יעילים. בשוק רווי, רועש, ועמוס בהבטחות, x מתוך 10 מיזמים ייעלמו. אבל מה שיישאר יהיה חזק יותר, צלול יותר, ונחוץ בהרבה.
המודלים, הכלים, ה frameworks, וספריות הקוד שנכתבים עכשיו הם התשתית של עידן טכנולוגי חדש, עידן שבו ה AI כבר לא יהיה תוספת חכמה למשהו קיים, אלא שכבת היסוד של כל מערכת מחשוב מודרנית. כמו שפרוטוקול ה TCP/IP אומץ והפך לבסיס לכל רשת תקשורת, כך מודלים יהפכו למנועים שעליהם יפעלו מערכות תפעול, מערכות אבטחה, ממשקי נתונים, ויישומי קצה. לא מדובר בתוספת מדובר במערכת יסוד של הכלכלה הדיגיטלית הבאה.
זו לא אופטימיות עיוורת. זו הבנה היסטורית ומחקרית. כל מהפכה טכנולוגית אמיתית עוברת שלב של בועה או איזה אבולוציה חסרת מעצורים, שבו השוק מתבלבל בין הון לבין ערך, בין רעיון לבין מימוש. הקריסה איננה כישלון אלא שלב טבעי במעבר מהחזון למציאות. מה שיקרוס הוא הרעש מה שיישאר הוא הידע.
העתיד לא יהיה שייך למי שמדבר על AI, אלא למי שבונה עליו! מי שמבין שהמודלים של היום הם לא מוצר, אלא שכבת תשתית, שמדובר על אמצעי ולא רק מטרה, שזה תהליך שמרחיב יכולות של אנשים ושהמחשוב של מחר לא יהיה מחשוב עם AI, אלא מחשוב שנבנה על AI.
אם נלמד מההיסטוריה, נבין שכל התפוצצות כזו מנקה את השטח לדור חדש של חדשנות אמיתית. אחרי 2000 קם עולם חדש של אינטרנט, מסחר, ורשתות חברתיות. אחרי בועת ה AI תקום שכבה חדשה של מחשוב, שבה המכונה כבר לא רק תחשוב היא תתאם, תלמד, ותפעל כחלק בלתי נפרד מהמערכת האנושית.
לא כל מי שבונה היום ישרוד, אבל כל מי ששורד בונה את העולם הטכנולוגי הבא.
המרכיב האנושי
אולי הדבר הכי חשוב כאן הוא המרכיב האנושי. באף מהפכה טכנולוגית בעבר, האדם לא עמד כל כך קרוב למכונה. הדוט קום חיבר אותנו לאינטרנט, המהפכה הניידת חיברה אותנו למידע. האבולוציה של ה AI מחברת אותנו למערכת שחושבת איתנו ולעיתים במקומנו. זהו שינוי פסיכולוגי, לא רק טכנולוגי. ההשפעה האמיתית של הבועה הזו לא תימדד בכמה חברות ישרדו, אלא בכמה תפיסות אנושיות יידרשו להיבנות מחדש.
הפעם, הבועה אינה מתרחשת רק בשוק ההון, אלא גם בתודעה. יש לנו אמונה כמעט אינסטינקטיבית שכלי AI יודעים יותר טוב מאיתנו. זו אינה רק אשליה של דיוק זו העברת אחריות קוגניטיבית. לעיתים ארגונים מקבלים החלטות עסקיות על בסיס ניתוחי מודלים, חוקרים מייצרים השערות עם עזרה של מערכות חיזוי וכן הלאה. התלות הזו, שנראית טבעית, היא אחד המאפיינים העמוקים של AI ואנחנו מאמצים אותה לא רק כי היא חוסכת זמן, אולי כי היא משחררת אותנו מהצורך להתמודד עם חוסר ודאות.
אבל מאחורי ההאצה הזו מסתתר מחיר אנושי. ככל שהמכונה הופכת לחלק מהחשיבה שלנו, אנחנו מאבדים את ההבחנה בין ידע שנוצר לבין ידע שנחזה, או, בין מחשבה אנושית לאלגוריתם שמדמה חשיבה. זו אינה בעיה פילוסופית אלא בעיה של אחריות.
מי אשם כשההמלצה האלגוריתמית טועה? מי נושא באחריות כשמערכת חיזוי מתבלבלת ומובילה להחלטה עסקית הרסנית או להטיה אתית? השגיאות, ההטיות, והאשליות שלנו. ההבדל הוא שכעת ההשתקפות הזו עטופה בעטיפה מבריקה של ביטחון עצמי מתמטי.
ולכן, אולי התשתית החשובה ביותר שתישאר אחרי שהבועה תתפזר איננה רק מודלים או פרוטוקולים אלא עקרונות של זהירות קוגניטיבית. ההבנה שלא כל מה שמדויק הוא נכון, ולא כל מה שמסתנכרן עם הנתונים הוא חכם. כדי שה AI יהפוך לכלי של קדמה ולא של קונפליקט, צריך לבנות לא רק מודלים מאוזנים, אלא גם הבנה אנושית מאוזנת.
במובן הזה, הבועה הזו היא גם מבחן תרבותי של האם נצליח לבנות טכנולוגיה שמשרתת את הסקרנות האנושית, או שנשאב לתוכה עד שלא נבחין עוד איפה היא נגמרת ואיפה אנחנו מתחילים. אם נצליח לשמור על גבולות האנושיות שלנו, זו תהיה המהפכה הראשונה שלא רק תשנה את העולם אלא גם תשאיר אותנו אנושיים בתוכו.
הסיפור שלי עם AI
אז איפה מתחיל הסיפור שלי עם ה AI? הכול התחיל בתחילת 2022, בשיחה עם קולגה מעולם הדאטה ואז בכלל שאלתי על אפשרויות אבטחה לטובת דאטה מצורך מסוים, אבל במהלך השיחה הזכיר לא מעט נושא ספציפי שמתפתח, כמעט בלתי מדובר אז, וגם אז התעניין בדעתי. העניין הגיע ממקום טכנולוגי כי ידע שאני אוהב חדשנות, טכנולוגיות מעניינות ולבדוק כל דבר טכנולוגי שזז, ממש מתוך סקרנות אמיתית.
באותו זמן לא הייתי קרוב בכלל לעולם הבינה המלאכותית, יכול אפילו לספור את האירועים שהייתי בהם על הדרך. אני לא מומחה ל AI ולא עוסק בלמידת מכונה. אני בא מעולם האבטחה והסייבר, מהשדה של תשתיות ומערכות שמחזיקות את המציאות הדיגיטלית, ולכן ניגשתי לנושא הזה עם סקרנות, אבל גם עם זהירות כמעט קרה.
זה היה בדיוק בשלבי היציאה מהקורונה, שכולנו חיפשנו את הנורמלי החדש וכאשר נחשפתי לראשונה למושג של Generative AI, הסתכלתי עליו בעין סופר חשדנית. במהלך הזמן ניסיתי להבין אם זו עוד התלהבות חולפת או תחילתה של שכבה טכנולוגית אחרת. ככל שקראתי יותר, ככל שהתנסיתי יותר, התחילה להתגבש בי תחושה שלא מדובר בעוד באזז טכנולוגי אלא במשהו אחר.
ובאיזשהו רגע, האינסטינקט הזה של מי שאוהב חדשנות התחיל לפעול אצלי ולא רציתי רק לקרוא רציתי להבין לעומק. מה קורה בתוך התחום הזה, איך הם חושבים, איפה הגבולות, ואיך כל זה מתחבר לתחום שאני מכיר ועושה ביומיום, הסייבר והאבטחה.
אני זוכר את תחושת הזהירות שהתערבבה עם סקרנות פסיכית. מצד אחד אמרתי לעצמי אל תאמין להייפ ומצד שני ראיתי איך יש כאן משהו גדול.
עם הזמן, האופטימיות שלי נהייתה מדויקת יותר. לא אופטימיות נאיבית של מאמין, אלא כזו שמבוססת על הבנה טכנולוגית וניסיון עבר. ראיתי את הדפוס, גל של השקעות, אשליה של כוח אינסופי, ואז חזרה חשובה לקרקע רק שהפעם הקרקע הזו תהיה יציבה יותר. אני יודע שחלק גדול ממה שנבנה עכשיו ייעלם והרבה הסטארטאפים יישברו תחת המשקל של עצמם אבל בדיוק כמו אחרי 2001, מה שיישאר הוא התשתית.
אני לא מומחה בינה מלאכותית, ואני גם לא מנסה להיות כזה. אני פשוט אחד שמאמין בטכנולוגיה כשיש לה שורשים אמיתיים וככל שאני צולל לתוך ה AI, אני מבין שזו לא עוד קפיצה קדימה. זה השלב שבו העולם הטכנולוגי עובר שדרוג מבני.
השאלה מתי זה יקרה ואיך? ימים יגידו. בינתיים נהנים ומאמצים מטכנולוגיה שמסייעת ביומיום.
קישורים נוספים
מודלים בשנה האחרונה לעומת הכנסות ישירות עם מאמר שמציג את הטיעון עם נתוני השוואה.
ראיות לבועתיות מצד רגולטורים ושוק ההון מתוך ECB Financial Stability Review. חודש מאי 2025 הביא להתרסקות מניות AI אחרי שחרור DeepSeek R1 וזה מצביע על רגישות בתחום, כמו גם, ראו Chart 2.5 בליווי פירוש על ריכוזיות “Magnificent 7” והשלכות סיסטמיות. European Central Bank
אזהרת בועה קודמת של ה ECB בנוב׳ 2024 הדגישה ריכוזיות ותמחור לפי חזון וסיכון לגל מכירות אם ציפיות אלה לא יעמדו ביעדים. Reuters+2Investing.com UK+2
שיעור כישלון בפרויקטי GenAI עם נתונים אמפיריים ומצביעות על כך שלפחות 30% מפרויקטי AI יינטשו בשלב ה PoC עד סוף 2025 בשל איכות דאטה ירודה, בקרה לקויה, עלויות וערך עסקי לא ברור. יש כמה פרסומים עקביים עם אותו נתון. כמו גם על 40% מפרויקטי Agentic AI ייגנזו עד 2027
תשתיות וחשמל הם צווארי בקבוק וביקוש החשמל של מרכזי נתונים יוכפל עד 2030.
בועת הדוט-קום עם מספרים היסטורים ואיך NASDAQ התרסק ב 78% מהשיא במרץ 2000 עד אוקטובר 2002 עם אובדן שווי של כ 5 טריליון דולר.
מאמר שנוגע במספרים של בועת AI הנוכחית ועד כמה היא גדולה פי 17 מהבועה של הדוט קום, כלומר, שוק ה AI מנופח בערכתו ביחס עצום לעומת התקופה ההיסטורית של סוף שנות ה 90.
